רָזְיִה נולדה ב-6 בפברואר בשנת 1931 בעיר תל אביב בשם לאה ובשנת 1953 הגיעה לרמת השרון. הייתה נשואה לדויד ולהם שני ילדים, 5 נכדים ו-6 נינים.
רזיה נולדה לפני קום המדינה וגדלה בתוך תהליכי התהוותה. פטריוטית אמיתית.
בגיל 12.5 התגייסה ללח"י , כשהיא טוענת שהיא בת 16.5 על מנת להתקבל.
השם "רזיה" היה שם הקוד שבחרה לעצמה בלח"י ונשאר עמה עד יומה האחרון. לדבריה – "רז – כי אני יודעת לשמור סוד, ויה – כי אני מאמינה שאלוהים שומר ומגן עליי".
כבר בהיותה בת 14 נשלחה רזיה לפעולות מבצעיות כמו העברת נשק כשהיא מחופשת לאשה בהריון, העברת מידע מודיעיני ועוד…
היא פיקדה על קבוצת נערים שם יכלה לתת ביטוי ליכולות ההדרכה והמנהיגות בהן ניחנה.
בצה"ל הייתה רזיה לקצינת הספורט הראשונה שהדריכה גברים. רזיה – כתמיד נלהבת, אחוזת תחושת שליחות גדולה ואהבה חסרת פשרות למדינת ישראל, ביצעה את תפקידה בהצטיינות יתרה, גם לאחר שחרורה המשיכה לעסוק בספורט וסיימה את לימודיה בווינגייט בהצטיינות.
בשנת 1950 ישראל קולטת גלי עלייה המוניים ורזיה שם לקבל את הנוער העולה החדש תוך הטמעת הערכים שרכשה בלח"י – נאמנות, חברות ונתינה אינסופית ומעל לכל – ערך המשפחה והמדינה.
שלוש שנים העבירה רזיה בכפר הירוק בעבודה אינטנסיבית עם הנוער העולה, בהקמת קבוצות ריקוד ובגיוס צעירים נוספים מהמעברות.
השלב הבא בחייה היה לדאוג לנשים ולאימהות שהתגוררו במעברות, במושבים ובקיבוצים והיו מלאות להט אידיאולוגי ועמוסות עבודה. רזיה זיהתה את הצורך של אותן נשים בביטחון עצמי ודאגה לטפח אותו ע"י אסתטיקה ומודעות לשפת הגוף בסטודיו לריקוד אותו פתחה.
בין היתר פיתחה רזיה תכנית כוללת לקייטנות לילדים בחופשות הקיץ שהציעו טיולים, משחקי קבוצה, לימוד אנגלית ורכיבה על סוסים. רזיה היתה רקדנית בלט, מורה להתעמלות ובגיל חמישים אף מימשה את חלומה האמנותי והפכה לפסלת בין-לאומית אשר זכתה בפרסים רבים בארץ ובעולם. רבות מעבודותיה נתרמו לקהילה ולמדינה וסייעו רבות לעמותות השונות.
בצניעותה העניקה לכולם יחס שווה וביתה היה פתוח לכל – היא אירחה ראשי מדינות ומלכים, וכולם התקבלו אצלה ברוב פאר והדר.
רזיה, היתה אישה מיוחדת במינה אשר שילבה את אהבת האדם והארץ.
הרגישות החברתית שלה והרצון העז לנתינה, תרמו רבות למדינה ולקהילה ברמת השרון וכל זאת בדרכה המיוחדת בצניעות, בענווה ובנועם.
רזיה נפטרה בשיבה טובה בגיל 90 בתאריך השביעי בפברואר 2021.
