אוצרת: רחל ששפורטה
פתיחת התערוכה: 28 במאי 2021
תערוכה זו מפגישה בין שתי פסלות, ענת בראל ורונית צור, אשר לצד הקול הייחודי של כל אחת מהן, נמתחים בין עבודותיהן קווי ממשק ודמיון סגנוניים ותוכניים.
השפה של שתיהן היא מינימליסטית, מאופקת, העבודות צנועות, חפות מקישוטיות ומצבע, הן אינן פונקציונליות, והחומר בהן נותר חשוף וגלוי. שתיהן יוצרות מבנים מחומר, בעלי צורות גיאומטריות, אפילו מודולריות, באמצעותם מתמודדת כל אחת בדרכה עם נושא הזיכרון.
בראל יוצרת מבנים אורבניים, מטוסים, סירות. הבתים שלה הם גנריים, אין להם סימני זיהוי ולרוב הם אטומים, אבל הם נשענים על מחוזות הזיכרון הפרטי האישי שלה. המבנים מתארים תמונות מזיכרונותיה את רחובות רמת גן בה גדלה, סמטאות שכונת בקעה בירושלים בה חיה משך שנים, שדות מיין, או מראות מים מאמסטרדם שם גרה בשנות השמונים. המטוסים העשויים כקיפולי נייר, כמו הסירות, חוזרים אל זיכרונות ילדותה. הסירות מתפקדות כגוף מכיל, נשי, מעין רחם מגונן או בית צף. בציור על הקיר, שבאופן סימבולי הוא זמני ומתחלף, מתמודדת בראל עם זיכרון ושכחה, עם היעלמותו ההדרגתית של הדימוי הוויזואלי ועוסקת בשאלות של תעתועי הזיכרון, מה נותר בו מן המציאות ועד כמה ניתן לשלוט בו.
צור מתמודדת בעבודותיה עם זיכרונות אישיים הנמהלים בזיכרון קולקטיבי ישראלי, ויוצרת גופים שהם הד לנופי הארץ, בעיקר נופי חול ומדבר. נושא החיים והמוות הוא מרכזי ביצירתה. מתחילת דרכה היא עוסקת במבנים הקשורים לפולחן מוות: גלוסקמאות, פירמידות, מזבחות, ברושים וצוללות. סידרת הצוללות נוצרה בעקבות טביעתה ואיתורה של צוללת דקר, כך הופכת הצוללת ביצירתה למעין ארון או סוג של מבנה קבורה.
אבל הן בוחרות בחיוניות, בהמשכיות. שתיהן יוצרות במבנים שלהן חרכים. בראל יוצרת סידרה עם חרכי אור, ושוברת את סגירות המבנים ואטימותם בקרן האור העתידה להתגנב אל המבנים. אצל צור יש חרכים במבנים שהם חרכי ירייה, אך גם מהווים נקודת ראייה. מאחורי החרך מסתתר אדם שעשוי לקחת חייו של אחר, אך בו בזמן הוא מגן על חייו שלו. את צוללות המוות היא הופכת למכלי מים, סמל לחיים, לזרימה. כך גם התפרים אותם משלבת בפסלים, אשר מהווים סוג של צלקות המנציחות פצע וכאב לצד ריפוי והשתקמות.
בראל וצור, ילידות הארץ, בגילים דומים, נושאות חוויות דומות בארץ הזאת, אירועים פוליטיים, מלחמות, עיצבונות ושמחות. נראה כי כל האירועים האלו נדחסו היטב אל תוך פסליהן, כלי קיבול לזיכרונות, על מנת לשמרם, שלא יאבדו, שייוותרו ככל שניתן. וכך, הסירות, הצוללות, המבנים, הסמטאות הבלתי נראות הופכים ביצירתן למעין מבני זיכרון, אנדרטאות קטנות.
המוזיאון הגיאולוגי: רח' הפלמ"ח 12, רמת השרון
טל: 03-5497185
שעות פתיחה: א-ה 8:30 – 13:00 ד 16:00 – 18:00
ברוש – רונית צור 
בתים – רונית צור 
סירה קטנה – רונית צור 
ענת בראל 
ענת בראל
