קשה לדבר על רמת השרון בלי לאזכר את יוסף קלמן, האיש אשר הטביע את חותמו על המושבה, אולי יותר מכל אדם אתר. יוסף קלמן היה האיש אשר על ברכיו התחנכו דורות של תלמידים ומורים, אלפים רבים שדרך חייהם והלוך מחשבתם עוצבו על ידו.
הוא לא היה מורה במובן המקובל של המילה, הוא היה מחנך, אדם אשר כל חייו הוקדשו להקניית ערכים של התחשבות בזולת והשקפת עולם רחבה, מגוונת ורבת מימדים.הוא חיבר בין הפרט לבין הכלל, הזין את תלמידיו בבינה ודעת המקפלים בתוכם יריעה עשירה של עשייה ותרומה
יוסף קלמן הגיע לרמת השרון בשנת 1932, כאשר הוא נושא בקרבו נסיון רב ערך של הוראה וחינוך ביישובי העליה הראשונה והשניה, כגון מטולה, עקרון ונס ציונה.
הוא עלה ארצה בהיותו בן 15, בוגר "גימנסיה הרצליה", אשר גוייס לצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה ושרת כקצין לוחם על גבול בולגריה ויוון (בחזית הרוסית). כאשר חזר ארצה , לאחר המלחמה עם רעיתו לאה, נשמע לקריאת המוסדות והחל לעבוד כמורה במושבות הותיקות. שם עוצבה תפישת עולמו, האומרת שהוראה היא לא רק הרבצת תורה, הוראה היא משימת חיים שמטרתה לעצב את מהותו של האדם, לגבש את אישיותו ולחנכו לתרבות של עשייה כוללת. יוסף קלמן עשה ימים כלילות כדי להשיג את היעד שהציב לעצמו.
עקרון ונס ציונה.
הוא עלה ארצה בהיותו בן 15, בוגר "גימנסיה הרצליה", אשר גוייס לצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה ושרת כקצין לוחם על גבול בולגריה ויוון (בחזית הרוסית). כאשר חזר ארצה , לאחר המלחמה עם רעיתו לאה, נשמע לקריאת המוסדות והחל לעבוד כמורה במושבות הותיקות. שם עוצבה תפישת עולמו, האומרת שהוראה היא לא רק הרבצת תורה, הוראה היא משימת חיים שמטרתה לעצב את מהותו של האדם, לגבש את אישיותו ולחנכו לתרבות של עשייה כוללת. יוסף קלמן עשה ימים כלילות כדי להשיג את היעד שהציב לעצמו.
כאשר בא לרמת השרון, היה במקום רק גרעין מצומק של בית ספר קטן, מספר תלמידים מועט בני גילים שונים אשר למדו בצוותא בתחילה, מתחת לעץ התות הענף במעלה הגבעה שהפכה אחר כך להיות "השדרה".
אט אט התרחב בית הספר, נבנה צריף בן שני חדרים שהלך והתרחב והפך לבנין, אשר אכלס כבר מספר כיתות.
יוסף קלמן קלט מורים נוספים והעמיד דורות של תלמידים – מעריצים. הוא הווה דוגמא אישית לכולם. אצלו מכלול החיים לא הסתיים בין קירות בית הספר. ביתו הפך להיות מרכז לתלמידים הזקוקים לעזרה בלימודים, לטיפוח אישי, להרחבת הדעת. גם בשעות הערב והלילה המשיך במלאכת החינוך והותיקים יודעים לספר איך היה אוסף את בני הנוער בשבתות ומרתק אותם בסיפורי תנ"ך, היסטוריה ועלילות החלוצים. התלמידים באו לא כמצוות אנשים מלומדה, מתוך חובה, אלא כאות של חיבה והזדהות עם האדם שמתייחס אליהם כערכם.
יוסף קלמן עטף את ביתו ואת משפחתו, אשתו לאה וילדיו יונה, פנינה ומשה, במסכת של ריגושים, חלקת האדמה שלו היתה פורחת ושוקקת חיים: פרדס מטופח, רפת, לול, עצי תות ועוד. תמיד מצא לו זמן גם לעבוד את האדמה וכל בני המשפחה היו שותפים למאמץ. בתקופת המאורעות היה פעיל גם בעניני ההגנה.
במרוצת השנים, כאשר המושבה גדלה ובתי ספר נוספים הוקמו, הפך יוסף קלמן ל"מר חינוך" ברמת השרון. כל מוסדות החינוך נהנו מנסיונו הרב וראו בו את האב הרוחני שלהם. בית הספר שבו כהן שנים רבות כמנהל, הפך להיות מקום עליה לרגל למורים מכל קצוות הארץ ולתלמידי סמינרים. שמעו הלך למרחקים והוא הווה מוסד לדוגמא אשר רבים התקנאו בו. יוסף לא נח על זרי דפנה. גם כאשר פרש לגמלאות, נרתם לעבודה ציבורית. הוא היה יו"ר ועדת החינוך של המועצה המקומית עם בחירתו למועצה. במקביל המשיך גם בעבודת ההוראה, עכשיו עשה זאת במסגרת משרד החינוך, כמפקח על בתי הספר.
לא בכדי נבחר יוסף קלמן כ"יקיר רמת השרון" במלאת יובל למושבה. חטיבת הביניים ברחוב אוסישקין נושאת את שמו. את הכבוד, האהדה והחיבה הוא רכש כדין.
יוסף קלמן ,"האבא של החינוך" במושבה הותיקה, שהפכה כמעט לעיר, היה והינו מושא להערצה בקרב תושביה. כולם מתגעגעים לימים שבהם האדם הועמד במוקד הפעילות והחינוך היה לא רק הקנית דעת, אלא עיצוב דרך ההתנהגות והענקת ערכי חיים של יושר, אמת ודוגמא אישית.
מתוך: פייבוש יעקבי, סיפורים אישיים של בני רמת השרון ההיסטורית
