"רצועה קרועה"
רות שומרוני
עבודות קרמיקה ונייר
אוצרת: רחל ששפורטה
הפסלים המוצגים בתערוכה הם חלק ממיצב מרשים שיצרה רות שומרוני כמחאה על הימשכותו של המצב הביטחוני הרעוע בעוטף עזה, ופגיעתו במרקם החיים של האוכלוסייה שם. באמצעות אמנותה מנגישה שומרוני את הכאב, וחושפת נקודות עיוורון וחרשות פוליטיות-חברתיות.
שומרוני, לשעבר תושבת רמת השרון, מוותיקות אמניות הקרמיקה בישראל, מרבה לעסוק גם בנייר ובטקסטיל. מציגה בתערוכות בארץ ובעולם. בשנת 2001 זכתה בפרס קרן רוטשילד.
גופי הקרמיקה גדולי הממדים מתארים דמויות ועצי ברוש. לדברי האמנית, העניין שהיא מגלה בברושים נטוע היטב בנופי ילדותה, שם צמחה אהבתה הרבה אליהם עת הקיפו את הפרדסים בתל-אביב, ואחר כך נכחו ברחוב בו גרה ברמת השרון. אבל הברושים שלה כמו הדמויות, פצועים וחבולים. אודים עשנים. אליהם מצטרפת קבוצה של ראשים, עשויים בחומר (חימר) מדמים טבע הרוס ושבור, מבטאים כאב, כעס ותסכול אותו הם צועקים בחוזקה.
על הקיר, משוחחות עם הפסלים רצועת נייר. רצועות קרועות ותפורות בעדינות אין קץ, המתארות אובדן ושבר גדול, שמתוכו נוצר תיקון וריפוי, איחוי של השברים. עבודות הנייר פרצו את גבולות הצער, והן מהוות אלטרנטיבה לנרטיב של הטירוף והאימה שבין צלילי האזעקות לבין שברונות הלב, ומציעות סוג של נחמה.
