היום כשאנו מדברים על זקנה והזדקנות אפשר לזהות אוכלוסיות שונות שבעבר אולי לא היו מובחנות אחת מן השניה, הרי ברור לנו היום שבני ה65 מובדלים מבחינת צרכים ויכולות מבני ה75 וה- 80.
יחד עם זאת, נראה כי רוב השירותים הקהילתיים הקיימים בישראל לקשישים עדיין מספקים מענה לאוכלוסיות קצה: מועדוני גמלאים העשירים בתכנים ובפעילויות לרוב פונים לגמלאים צעירים ועצמאים.
מרכז היום נותן מענה קהילתי לקשישים הנחשבים תשושי גוף או תשושי נפש.
התכנית חשיבה בהנאה מספקת מענה קהילתי לאוכלוסייה מובחנת ושונה של קשישים שהם עצמאים מבחינה תפקודית אך סובלים מירידה קוג' קלה.
מבחינה קהילתית אנו רואים שאותה קבוצת גמלאים, גם אם בעבר הייתה פעילה במסגרת מועדוני גמלאים, אינם מגיעים עוד לצרוך פעילות, הם מוצאים את עצמם פחות משתלבים בקבוצה גדולה, ולעיתים הפעילות במועדון אינה מותאמת עוד ליכולתם. במקביל הם כמובן עדין אינם מתאימים לפעילות במרכז היום באגף לתשושי נפש. לרובם אין עדיין חו"ס, חלקם עדיין נוהגים ברכב ,אבל השינויים הקוג' משפיעים על יכולתם להשתלב בחברה, לתכנן סדר יום או להצליח להתברג חברתית בקבוצה גדולה.
חשוב לציין כי חלק גדול מאותם גימלאים מכיר ומזהה את בעיית הירידה בזיכרון. הם מדווחים על תסכול גדול כשהם נתקלים בבעיה שהם לא מצליחים לפתור. לעיתים המודעות לנושא מובילה גם לרגשות חרדה, פחד ודיכאון סביב העתיד לקרות.
כיום ברמת השרון פועלות ארבע קבוצות המונות כ- 18 משתתפים, הקבוצות נפגשת אחת לשבוע כשהתכנים בפעילות מבוססים כולם על הפעלות קוגניטיביות מגוונות כמו, מוזיקה, תנועה, משחקי חשיבה, ט'אי צ'י ועוד.
כיוון שהתכנית הינה קבוצתית המסר הוא "אל תתחבא בארבע קירות ביתך", אתה לא לבד הבעיה שלך משותפת לעוד אנשים. מעבר לגירוי חברתי הקבוצה מאפשרת למשתתף להרגיש שייך ופעיל בקבוצה. הוא נפגש עם מתמודדים כמוהו. וכך באופן טבעי נוצרת קבוצת תמיכה כי לכולם אותה בעיה פחות או יותר.
כמו כן, הנרטיב בקבוצה הוא לא של בושה או הסתרה הפוך בעיית הזיכרון תמיד נמצאת על השולחן, ואפשר אפילו להתבדח עליה .
בנוסף בקבוצה חשיבה בהנאה מתחדדת התחושה שאני לא פסיבי ואומניפוטנטי בנוגע למה שקרה לי.
הקבוצה היא כמעין "בית ספר קוגנטיבי". בדומה לאנשים הסובלים מבעיות הליכה או מריבוי נפילות – ההולכים לטיפולי פיזיותרפיה כך בקבוצה ניתנת לי האפשרות להפוך לאקטיבי להתמודד ולחזק את יכולותיי הקוגניטיבים. אני מתמודד עם אתגרים ונהנה מתחושה של הצלחה.
בנוסף, פתיחת מענה קהילתי לקבוצה זו פתחה אופציה לקבוצות נוספות – בהן קבוצת תמיכה לבני ובנות הזוג – המטפלים העיקרים – שלרוב מתמודדים על שינוים רבים והם אינם יודעים כיצד להתמודד איתם, כאמור לרוב המשתתפים אין עדיין חו"ס, הרבה אחריות נופלת על כתפי המטפלים העיקריים שמתלבטים בדילמות רבות החל משאלת העצמאות של המתמודד וכלה בשאלה האם לספר ולשתף את מעגל החברים על בעיית הזיכרון .
מאת: שלי הראל – רכזת תוכניות במינהל גיל הזהב ברמת השרון
