מתוך אתר: http://geology.com/volcanoes/vesuvius/
הר וזוב הוא הר הגעש הפעיל היחיד ביבשת אירופה, והוא אחראי לחלק מההתפרצויות הוולקניות הגדולות ביבשת. הוא ממוקם על החוף המערבי של איטליה, משקיף על מפרץ נאפולי ויושב בתוך מכתש הר הגעש סומה העתיק. הר וזוב מפורסם ביותר בשל ההתפרצות בשנת 79 לספירה שבה נהרסו הערים פומפיי והרקולנום. למרות שההתפרצות האחרונה שלו הייתה ב – 1944, הוא עדיין מעמיד בסכנה גדולה מספר ערים המקיפות אותו, בייחוד במטרופולין הסואן של נאפולי.
וזוב הוא חלק מהקשת הוולקנית הקמפאנית. זוהי שורה של הרי געש שנוצרו באזור המפגש בין שני לוחות טקטוניים: האירואסייתי והאפריקאי. אזור זה משתרע לאורך חצי האי האיטלקי, והוא גם מקורם של הרי געש נוספים כמו הר אתנה, וולקאנו וסטרומבולי. מתחת להר וזוב, החלק התחתון של הלוח הטקטוני נקרע וניתק מהחלק העליון ונוצר מה שמכונה "חלון לוח". זה מה שגורם להתפרצות שונה במעט (במובנים כימיים) מההתפרצויות של הרי געש אחרים.
החרוט המכונה הר הגעש וזוב החל לגדול בקלדרה (לוע התמוטטות שקוע) של הר הגעש הקדום, הר סומה. התרוקנות תא המאגמה של הר סומה התרחשה במהלך התפרצות געשית שהתרחשה לפני כ-18,300 שנים וגרמה לקריסתו. בשל הרכב הלבה השונה, הר הגעש וזוב מסוכן במיוחד ובלתי צפוי. קיימות אצלו התפרצויות פליניאניות (פיצוצים אדירים היוצרים עמודות של גז, אפר וסלע, העולות עשרות ק"מ לאטמוספרה) ומגיעות הרבה יותר רחוק והן אלו שהרסו ערים שלמות ליד וזוב, יחד עם זרמים פירוקלסטיים. וזוב שקט כרגע, עם פעילות סייסמית קטנה (רעידת אדמה) אך פעילות אלימה יותר תחזור בעתיד. הר וזוב חווה שמונה התפרצויות גדולות ב -17,000 השנים האחרונות. ההתפרצות של 79 לספירה היא אחת ההתפרצויות הקדומות ביותר בעולם, וייתכן שגרמה למותם של יותר מ -16,000 איש. אפר, בוץ וסלעים מן ההתפרצות הזאת קברו את ערי פומפיי והרקולנום. החל משנת 1631, וזוב נכנס לתקופה של פעילות וולקנית יציבה, כולל זרימת לבה והתפרצויות של אפר ובוץ. התפרצויות אלימות בסוף המאה ה -17, 1800 ו 1900 המוקדמות יצרו יותר סדקים, זרמי לבה, פיצוצים אפר וגז. אלה גרמו לנזקים ולהרס של ערים רבות סביב הר הגעש, ולפעמים גם אובדן חיי אדם. ההתפרצות האחרונה הייתה בשנת 1944 במלחמת העולם השנייה.
אצלנו, במוזיאון הגיאולוגי ניתן למצוא אבני זכוכית געשית, אובסידיאן. זהו סלע געשי הנוצר בהתקררות מהירה של לבה פלסית (לבה עשירה בצורן (סיליקה) ובפצלת השדה).
בעת ההתקררות המהירה לא מספיקים לצמוח גבישים, והתוצאה היא זכוכית טבעית שאינה כוללת את המבנה הגבישי של המינרלים המרכיבים סלעים הדומים בהרכבם לאובסידיאן. היווצרות אובסידיאן נדירה למדי במערכות געשיות. ישנם מספר מקומות מועט בעולם שנוצרים בהם סלעי אובסידיאן לצד הרי געש. איטליה היא אחת מהמקומות הספורים הללו.
לרוב צבע הסלע שחור, אך הוא מופיע בצבעים נוספים ובדוגמאות פסים ו"פתיתי שלג" ההופכים אותו לאבן חן. כשהסלע עוד חם ולוהט, פתיתי אבק (קוורץ) נדבקים אליו ויוצרים עליו דוגמאות מעין פתיתי שלג ומכאן השם.
בעולם הקדום השתמשו באובסידיאן להכנת כלים ולהבים וכן מראות וחפצים דקורטיביים. גם בנגב ובאילת נמצאו שמונה ממצאים אובסידיאניים מהתקופה הכלקוליתית שמקורם באנטליה, טורקיה של היום.
