גן הפסלים ע"ש יואב דגון ז"ל

גן הפסלים בשדרות ויצמן כולל 15 פְסלים, תרומת פַסָלים שונים שתרמו אותם במחווה של הוקרה לזכרו של יואב דגון ז"ל וכביטוי של הערכתם ליואב, שהיה מנהל מוזיאון הרצליה ומייסדו של מוזיאון נחום גוטמן בתל אביב. דגון ראה בפיסול סימן זהות חשוב של האמנות בארץ ופעל רבות לחזקו באמצעות תערוכות ייחודיות ובאמצעות הצבת פסלי חוצות. הגן נולד ביוזמת אחותו טליה.

הגן ואופיו תוכננו כמכלול של סביבה פיסולית בתוך מרחב עירוני קיים. זאת, בניגוד לנהוג בארץ, של הצבת פסלי חוצות בסביבה נתונה, לרוב ללא תכנון כולל.

גן הפסלים ע״ש יואב דגון נועד להנאת המבקרים והוא ביטוי מרשים לכוחו של פיסול החוצות. עוצמתו היא ביכולתו להיות מעבר לזמניות, בניגוד לפיסול המוצג בחללים סגורים, בגלריות ובמוזיאונים ואופיו מוכתב על ידי התצוגה הזמנית. הבחירה להציב את הפסלים במקום זה אינה מקרית: שדרות ויצמן רחבות הידיים, מתחילות בלב ההמולה האורבאנית של צומת עמוס ורועש ומסתיימות בפסטורליה של כיכר העיר התאומה ומשקיפות אל קו האופק המערבי והפתוח של העיר.

מגוון הנושאים וריבוי הסגנונות האמנותיים בגן, מבטאים את הפיסול המודרניסטי בארץ ויחד עם זאת, הצבת הפסלים בתוך המרחב האדריכלי של השדרה יוצרת תחושת אחידות ורוקמת יחסי גומלין בין פסל לפסל ובין המכלול לסביבה. למרות מספרם הרב של הפסלים בתוך סביבה נתונה, הם משתלבים בה כאחד ממרכיביה האחרים במרחב, מבנים, שדרה, עצים וצמחייה ומתמזגים באופן הרמוני בחיי העיר ותושביה, בניגוד לתצוגה במוזיאון – שם הם רק חפצים דוממים.

הקמת הגן השתלבה היטב בחזון הרמת-שרוני, של שדרה ארוכה, המתחילה בשדרות ביאליק, עוברת בשדרות ויצמן, על גן הפסלים ע"ש יואב דגון, וממשיכה הלאה אל האופק המערבי, בואכה השדות, אל מסלול סובב רמת-השרון, שבו נעים חובבי הליכה וריצה, לצד רוכבי אופניים, בלב הטבע החובק את רמת-השרון. חזון זה מבטא את התפיסה העיצובית-חזותית של רמת-השרון, של שילוב הרמוני בין חיים במירקם האורבאני להשתלבות בטבע.

האמנים עימם עבד דגון שתרמו יצירותיהם לגן הפסלים, הם מבכירי היוצרים בארץ ופסליהם מוצבים בחוצות ישובים רבים . הפָּסלים משתייכים לשני דורות: ״הדור הבוגר״ – הכולל את יעקב דורצ׳ין, יגאל מירון, דויד פיין, ברני פינק, מנשה קדישמן, משה שק ויגאל תומרקין ו"דור הביניים", כמו אורנה בן-עמי, דורון בר-אדון, דוד גרשטיין, צבי לחמן, מוטי מילר, טניה פרמינגר, עפרה צימבליסטה ודינה רקנאטי.